לאונרדו דה וינצ'י, איש אשכולות איטלקי מגדולי אמני הרנסאנס
לייצר פשטות זה לא פשוט. ההגדרה הרשמית אומרת שפשטות זו תכונה המבטאת חוסר סיבוך או חוסר מורכבות. פשוט. פשוט. פשוט. האומנם?
לרובנו יש צורך להוסיף ולהכביר בפרטים, בנקודות, במסרים. מן תחושה כזו, הנובעת מפחד, שלא נובן אם נחסיר עוד נימוק. ממחשבה שאולי יחשבו שאין לנו מספיק דברים חשובים לומר, אם לא נוסיף עוד אנקדוטה. לכן להרחיב בטקסט, בוויזואלים, באלמנטים או ברעיונות הרבה יותר קל מלהמעיט. תאמינו לי אני אחת שיודעת.
היופי בעיצוב שפשטות עוזרת לדייק ולזקק את המסר. לא ברמת קלישאה אלא ברמת עשייה. הרעיון בעיצוב שאתה צריך להוריד עוד ועוד פריטים עד שהמסר כבר לא מובן. המחק עובד שעות נוספות. אם זה לא מובן המשמעות שהורדת יותר מדי וכדאי להתחיל להחזיר.
אפשר לראות את זה בעיצוב סמל/ לוגו מבוסס פונטים. אנו מנסים להעלים חלק מאות כדי ליצור משהו סמלי ולפעמים הגזמנו וכבר לא מבינים איזו אות זו. זה עובד גם עם קומפוזיציות, צבעים או רקעים. הרבה פעמים יש לי לקוחות שאומרים לי ״הרקע ריק״ כשאני משאירה הרבה לבן. במקרה כזה, אני עונה להם כמעט תמיד שרק איפשרנו לאובייקט לנשום ברקע.
פשטות באה לידי ביטוי לא רק ביישום העיצוב אלא גם בשלב הרעיונאות. האם שימוש בדימוי אחד יעשה את העבודה או כדאי להוסיף הסבר. האם המלל מוסיף? גורע? או משנה את המשמעות? לשאלות אלו אין תשובה אחת. היא תלויה בהקשר, במסר ובאופי שלהם.
העבודות המוצגות תחת מיומנות זו מציגים בחירה מועטת של אלמנטים המספרים סיפור שלם. בין אם זה דוח של אדמה, טבע שבה כתמי מיים מסמלים את ההתפשטות הגלובלית או מודעות דרמטיות של הקומה הרביעית, בהם שילבנו אוכל, תרבות לכדי אמירה. הפרוייקט של דלתא גליל בו סיפרנו סיפור במשפט קצר או באלמנט בודד, ואחרון חביב הלוגו של Visual Factories – תמצית המקצב והצורות מהמפעל.